יעקב נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשת התובע להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה") ומינוי מומחה בתחום האורתופדיה, בקשה בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התובע, יליד 1953, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 22.2.07. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") כתאונת עבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה ביום 25.2.09 קבעה, כי לתובע נותרה נכות צמיתה מהתאונה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועות עמוד שדרה צווארי ו- 15% בגין הגבלת תנועות הכתף, סה"כ נכות משוקללת בשיעור 16.75%.

על החלטה זו הגיש המל"ל ערר לוועדה בו נטען, כי הוועדה טעתה בהחלטתה בקובעה נכות ללא התייחסות למצב הרפואי הקודם של התובע:

"לדעת המוסד, עפ"י הרשומים בתיק סבל בשנים 95,96 מהגבלה בתנועות הצוואר והכתף השמאלית, עבר CT ב- 1/1/96 אשר הדגים שינויים ניוונים והיצרות בגובה C5-C6. לדעת המוסד, על הוועדה היה לנמק התייחסותה לרשומים אלו ולערות חשבון עו"ש ולהפחית את דרגת הנכות הקודמת".

הוועדה דנה בערר, ובהחלטה מיום 27.7.09 שינתה מקביעתה באופן זה שניכתה מחצית מכל אחת מן הנכויות שנקבעו, והעמידה את נכות התובע על 12.12%.

בעקבות החלטה זו, הגיש התובע ערעור לבית הדין לעבודה, במסגרתו טען, בין היתר, כי הוועדה טעתה משקיבלה את הערר שהגיש המל"ל על קביעת הוועדה מדרג ראשון לגבי הפגיעה בצוואר ובכתף שמאל, שכן לא הונחה בפניה תשתית מספקת הדרושה לצורך ניכוי מחצית מהנכויות בגין מצב קודם.

מנגד, טען המל"ל כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, וכי מדובר בהחלטה רפואית מפורטת ומנומקת, אשר התקבלה לאחר שנערכה לתובע בדיקה קלינית יסודית.

ערעורו של התובע בבית הדין לעבודה התקבל באופן חלקי בפסק דין מיום 9.5.2010 (להלן: "פסק הדין"). לאחר בחינה יסודית של החלטת הוועדה, פסק בית הדין כי יש להותיר על כנה את קביעת הוועדה בעניין הנכות בצוואר, ובלשונו:

"הוועדה נימקה נמק היטב את הטעם לשינוי המסקנות ומדוע ראתה לנכות מחצית מהנכות בצוואר בשל מצב קודם, תוך התייחסות לחומר הרפואי שעמד בפניה ובמיוחד תוך התייחסות לממצאי בדיקת ה- CT שהראתה שינויים ניווניים בחוליות הצוואריות בגובה C5-6".

בנוגע לכתף שמאל, נקבע שיש לקבל את טענות המערער, שכן הוועדה לא פירטה נתונים מוכחים שעמדו בפניה בעת בדיקתה את התובע ושעל פיהם ניתן היה להסיק, כי המערער סבל מהגבלה בכתף עובר לתאונה.

טענת המערער בנוגע לברך ימין התקבלה גם כן, ונקבע כי עיון בפרוטוקול מלמד כי הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה החלה עליה מכוח הדין: בפרוטוקול הוועדה מיום 18.5.09 צוין, כי נמצא בבדיקתה נוזל בברך ימין שהופיע כ- 5 ימים לאחר התאונה, ובישיבתה מיום 27.7.09 סיכמה הוועדה- נמצא נוזל בברך שמאל ולא הברך עליה התלונן בזמן הפגיעה, וכי הממצאים מתאימים לשינויים ארטריטיים.

לאור דברים אלו, קבע בית הדין שבהיעדר התייחסות הוועדה להימצאות נוזל גם בברך ימין, כ- 5 ימים לאחר התאונה, לא ניתן להבין את הלך המחשבה אשר הוביל לקביעתה כי הממצאים בברך ימין מתאימים לשינויים ארטריטיים, ועל כן מן הראוי להחזיר את עניינו של התובע לוועדה לדיון מחודש בליקויים אלו.

בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה פעם נוספת ביום 16.8.2010, ודנה בעניינו של התובע תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לנכויותיו בברך ימין ובכתף שמאל.

לעניין ברך ימין, קבעה הוועדה בפרק סיכום ומסקנות כדלקמן:

"הממצאים בברכיים הם ממצאים אסטיוארטריטיים ניווניים ולא חבלתיים והראיה שבעת הבדיקה בוועדה ברך שמאל, שלא נפגעה בתאונה, הייתה נפוחה ומלאה נוזל, כך שמדובר במחלה ניוונית עם התקפים של כאב ונוזל פעם בברך זו ופעם בברך השנייה. כמו-כן הנ"ל סובל מגאוט ומטופל בקולחיצין שגם לתרופה זו יש השפעה של מפרקים. לאור זאת, הוועדה אינה משנה החלטתה בעניין ברך ימין".

באשר לכתף שמאל, הוועדה קבעה כי קביעתה בעינה עומדת:

"בדיקות ההדמיה כולל U.S לא העלו ממצא חבלתי. קיימת רגישות והגבלה בתנועות מזערית מעל גובה השכם. הממצאים מתאימים לתהליכים שחוקתיים ניווניים וכפי שצוין גם בעבר היה לו אירוע של כאבים בכתפיים ההגבלה הקלה לכשעצמה אינה מקנה אחוזי נכות על פי התקנות...".

ובאשר לעמוד השדרה הצווארי, חזרה על האמור בהחלטה הקודמת והדגישה כי:

"בבדיקת כרטיסו של המבוטח נמצאה עדות מבחינת עמו"ש צווארי- רישום מיום 9/1/01, מעיד על בעיה ... בחוליות C5-6 עוד מיום 9/95".